חדשות ועידכונים
נופש חנוכה 2017

שירי ונומי- הטבות לחברי חיב"ה

קורס פדגוגיה לגיל הרך

לוחות השתלמויות - שנה"ל תשע"ח

מכללת לוינסקי לחינוך- הכשרה לגננת בגן פרטי

סוכנות לביטוח אשר לוי- מצגת מתוך כנס לג בעומר 2017

מצוק- לחצן מצוקה

קונקטו- פלטפורמת תקשורת חכמה

חוזר משרד הבריאות-מחלות מדבקות

לכל המבזקים
 
 
 
 
 
 
 
 
הרשמה לאתר
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת המייל שלך: 
 
 
 
 
דף הבית >> מרכזיה פדגוגית >> מאמרים >> הסתגלות לגן חדש

 

 
 
 
הסתגלות לגן חדש
 
כניסה לגן ילדים - שינוי בחיי הילד
מאת: טליה פסטרנק נוימן, יועצת לגני ילדים ולהורים

כניסה לגן ילדים מהווה שינוי משמעותי בחיי הילד. כניסה לגן ילדים עשוי להוות סוג של משבר בחיי הילד וזאת מכמה סיבות, שהעיקרית שבהן היא שהיכולות ההתפתחותיות של הילד שונות כל כך מאלו של מבוגר:

  1. ילד מבין דברים בצורה מוחשית. קשה להסביר לו מה עומד להתרחש           מבלי שהתנסה בכך קודם לכן.

  2. בגיל הרך אין משמעות לזמן. קשה להסביר לילד מתי ילך לגן ומתי יחזור.

  3. הילד אגוצנטרי מאוד כך שהמניעים לשליחתו לגן לא ניתנים להסבר ולא         יקלו עליו.

בנוסף:

  4. הילד נפרד לכמה שעות מסביבה בטוחה ומוכרת ונכנס למקום חדש וזר         ועדיין לא פיתח אמון וביטחון באנשי הצוות. לילד עדיין אין זיכרונות               חיוביים מהמקום, שעליהם יוכל להסתמך ובאמצעותם יוכל לבנות אמון
      בצוות הגן.

  5. אופי הילדים שונה זה מזה. יש ילדים שבאופיים מסתגלים בקלות יותר           ובמהירות רבה יותר למקומות חדשים ולשינויים מילדים אחרים.

  6. יש חשיבות לשאלה האם הילד מכיר וחווה מצבים של פרידה מהוריו             בעבר. אם חווה מצבים כאלו, הרי שהוא כבר יודע שהוריו ילכו ויחזרו             ושהוא מסוגל להתמודד. ניסיון העבר יקל עליו את ההתמודדות הנוכחית.

מאידך, כניסה לגן היא מקור להתפתחות ולצמיחה. דווקא מהמקום של הקושי הילד ילמד שלמרות שקשה, הוא מסוגל להתמודד ולהתגבר. הילד ילמד לבטוח ולתת אמון באנשים נוספים מעבר לבני ביתו. הילד ילמד לתפקד בסביבה שונה מזו של הבית המוכר שלו ואפילו להנות, דבר שיפתח את עצמאותו ללא תלות בבני המשפחה הקרובים לו. הגן יפתח בילד יכולות שכליות, מוטוריות, חברתיות, שפתיות ורגשיות. כל זאת בתנאי שהילד ישלח לגן מקצועי ואיכותי.

"שלום, האחיין שלי בן שנה וארבעה חודשים ובספטמבר יכנס למעון שבו 27 ילדים ושלוש מטפלות. עובדה זו כשלעצמה מדאיגה אותי, שכן הוא עדיין לא מדבר ורגיל לטיפול צמוד, חם ואוהב על ידי. כיצד אמורה להתבצע כניסתו למעון? האם בימים הראשונים אני צריכה להישאר איתו פרק זמן מסוים ולקחת אותו? האם לבסוף כשאפרד כדאי להעלם או להיפרד באופן ברור? הוא ישהה במעון עד ארבע וחרדותיי הן רבות. אני חוששת שאעביר את פחדיי לילד. כיצד עליי לנהוג?"

"שלום, אני עומדת להכניס את בני בן השנה וחודש לגן .השאלה שלי מהי הדרך המומלצת, מבחינת הסברים לילד, פרידה, משך השהייה בגן עימי, האם להניק אותו כשהוא בהסתגלות? לא רוצה להפסיק להניק במקביל לכניסתו לגן ולמעבר מקום מגורים."

תקופת ההסתגלות אינה תקופה קלה לאיש - לא לילד ולא לבני משפחתו.

עדיין יש הבדל בין הילד למבוגר. המבוגרים מבינים את חשיבות הכנסת הילד לגן ואת הסיבות שבגינם הוחלט לעשות כן. עליהם להבין גם שהילד צופה בהם ומחקה את התנהגותם והרגשתם. אם הוא רואה מולו אנשים שבטוחים במעשיהם ויודעים מה הם עושים, הרי שיחוש שיש על מי לסמוך ויתנהג בצורה רגועה יותר מאשר אם יחווה את החששות שלהם. חשוב מאוד להקרין רוגע והחלטיות ולסמוך כמה שניתן על צוות הגן החדש, דבר שיקל על ההסתגלות.
על ההסתגלות להיעשות בצורה הדרגתית בהתאם ליכולות הילד וליכולות של ההורים. ביום הראשון לא תעשה כל פרידה. עורכים פרידה רק כאשר הילד מסתובב באופן חופשי בגן, כשאימו או אביו נוכחים. הפרידה תיערך לזמן קצר (כרבע שעה). אם הילד נינוח, הפרידה תמשך עד לשעה. לאחריה, ההורים יחזרו לגן ויקחו את הילד הביתה. כך הילד יבין שכשההורה מגיע, הולכים הביתה.
אם הילד במצוקה, יש לחזור לגן ולהישאר עם הילד. במצב של קושי יש לשוב להיפרד כעבור יום - יומיים. אם הילד נינוח בחברת צוות הגן או אם צוות הגן מסוגל להרגיעו, ניתן בכל יום להוסיף שעה לפרידה עד לחצי יום. כשנפרדים מהילד, יש להקפיד על פרידה קצרה ועניינית גם אם הילד בוכה. יש לאפשר לצוות הגן להתמודד ולתת בו אמון.

רצוי מאוד שלא לערוך מספר שינויים בו זמנית בחיי הילד בעת הכניסה לגן. מספר שינויים בו זמנית דורשים מהילד השקעת כוחות נפש רבים כדי להצליח ולהתמודד. על הילד לגייס כוחות נפש כדי להתמודד עם שינוי אחד וכשמגיע שינוי נוסף, עשוי להיות לו פחות כוח רגשי להתמודד גם איתו. יחד עם זאת לעיתים המציאות כופה עלינו התמודדויות…. לכן, יש להכין את הילד לכל שינוי בנפרד, להעניק לו תשומת לב רבה ואישית בצד גבולות ברורים מאוד, המעניקים בטחון בעיקר בזמן של שינויים. מומלץ שלא לגמול את הילד מההנקה דווקא בזמן שעליו לעבור דירה ולהתחיל גן חדש. יש לבדוק האם ניתן להניקו לפני שהולכים לגן וכשחוזרים מהגן. אולי ניתן להשתמש בתחליף חלב בגן בנוסף לארוחות הרגילות. בגיל שנה, ילד יכול כבר להתנסות בארוחות מסודרות ורגילות, כשהמזון חתוך לחתיכות קטנות מאוד או מרוסק.

תקופת ההסתגלות לגן הילדים אינה תקופה קלה לילד. הילדים משקיעים כוחות נפש רבים כדי להתמודד. לעיתים הם מראים קשיים בגן הילדים. לעיתים בגן הכל כשורה והקשיים באים לידי ביטוי בהתנהגותם בבית.

"בתי בת השנה ושבעה חודשים נכנסה החודש למעון הכולל 30 ילדים ו- 5 מטפלות (עד היום שהתה עם סבתה). מאז כניסתה למעון, חייה וחיינו השתנו ללא הכר: בתי החליטה לקחת מוצץ והפסיקה לשוחח איתנו. אנו צריכים למצוץ ממנה מילים או מידע. כשלא מקבלת דבר מה מסוים, נשכבת על הרצפה בבכי וצורחת. בלילות מתעוררת בבכי לפחות 3 פעמים ללא סיבה. נראה כי טוב לה בגן. היא הולכת בשמחה אך כשנכנסים לגן, היא מתחילה לבכות מחשש שאלך. המטפלות מספרות שהיא ילדה סגורה ולא מדברת אך סה"כ ילדה "טובה" ונראה שהיא משתלבת יפה במסגרת אך לא מדברת. אבקש לציין שבתי תמיד היתה קשורה אליי ואפילו לאביה בקושי ניגשת. גם את אחותה הגדולה נראה שהיא דוחה לאחרונה. בכל פעם שבתי הגדולה מחבקת אותי, היא דוחפת אותה או לא מכבדת במה שיש לה. מה עושים איתה? אני מניחה שיש לה קושי עם המסגרת אך איך חוזרים לתפקד כרגיל בבית? היא מביאה אותנו למצב של כאוס מוחלט. כל אנשי הבית סביבה."

"ביתי, בת שנה ו-9 חודשים. עד עכשיו היתה בבית איתי, אח"כ עם מטפלת ובחודשי הקיץ שוב איתי. השנה הצטרפה לגן פרטי עם עוד 13 ילדים. הקושי שלה הוא בעיקר בפרידה ובבוקר, וצוות הגן מסר לי שהבכי שלה קצר ואח"כ היא חיובית, יוצרת אינטראקציה, ערנית וניכר כי נהנית. גם כשאני באה לקחת אותה היא נראית כזו. הקושי מתחיל בבית, היא מאוד צמודה אלי, מרבה לבכות ולבדוק גבולות (לרצות אלי בלילה, לאכול מחוץ לכסא האוכל וכו'). שאלתי: א. האם זה מצב סטנדרטי? ב. האם בתקופה זו עלי לוותר או להמשיך ולהציב לה גבולות?"

"הימים הראשון של הסתגלות לגן הינם ימים קשים עבור כולנו. אני משלבת את בני (בן השנתיים) במסגרת גנית ראשונה עבורו, נראה כי הכל טוב, הוא משחק ונהנה. אך המון כעס מופנה כלפיי, בכי רב, הרבצות, "איומים ללכת לכביש" וכביכול בדיקת גבולות מחודשת. רגשות האשם מציפים אותי ואני מחכה לרגעים שהוא יפסיק לכעוס. אם יש לכן רעיונות שיקלו עליי ועליו אשמח לשמוע."

בדוגמאות אלו הילדים משקיעים כוחות נפש רבים כדי להתמודד עם השינוי הגדול - כניסה לגן ילדים. לא נשארים להם כוחות נפש להמשיך את היום בשלווה בבית. לעיתים ההורים מספקים לילד סיבה מאוד טובה להמשיך להתנהג באופן לא נעים, אם הם מעניקים תשומת לב רבה להתנהגות השלילית ואם הם נבהלים מהתנהגות זו. כך הם מחזקים את ההתנהגות הלא נעימה. שווה לקבל תשומת לב כל כך רבה בתגובה לבכי, הצמדות, צרחות. המסקנה של הילדה - נבכה יותר, נצרח יותר, ניצמד לאמא יותר......

אז מה עושים?
  1. בראש וראשונה משוחחים שוב עם צוות הגן ומבררים איך מתקדמת       ההסתגלות של הילד - תשובה בנוסח "הכל בסדר" לא תתקבל. על     ההורים לשמוע שהילד מקבל תמיכה מתאימה מאנשי הצוות, שמישהו מהם מתייחס ושם לב ומנסה ליצור ולחזק את הקשר איתו כדי שיחוש בטוח מספיק כדי לפעול ולדבר. חשוב שתמיכה זו תהיה עקבית ויומיומית.
  2. בבית - על ההורים להפגין התנהגות רגועה ושקולה. על ההורים להחליט שלא להיבהל מההתנהגות של הילד. לא נבהלים מהצעקות ומהבכי ומהמוצץ ומההיצמדות. במקום זאת, מתחילים לפעול בדרך בטוחה, אסרטיבית וברורה.
  3. הכלל הוא: מתן תשומת לב רבה בתוך גבולות ברורים. יש להעניק לילד זמן איכות ללא האח / אחות ברקע. אין זה נכון "לחקור" את הילד לגבי הנעשה בגן. לשם כך, יש צוות בגן. יש לשוחח איתם. כשההורים "חוקרים" את הילד/ה, הם מפגינים חוסר אמון בצוות הגן.
יש להקפיד על גבולות ברורים וסדר יום קבוע, המעניקים לילד תחושה של ביטחון בתקופה של משבר ושינוי. הוא יודע למה לצפות מתוך ניסיון העבר וזה מרגיע. יש להעביר לילד מסר חד משמיע האומר ששני ההורים אוהבים אותו ומטפלים בו ולהתנהג בהתאם. 
יש  להיות מאוד עקביים, ברורים, חד משמעיים והחלטיים. הילד יחוש כל זאת וישנה את התנהגותו. זה לא יקרה ביום אחד. הוא יבדוק את הוריו כדי לראות עד כמה הם נחושים. כשהוא יווכח לדעת שיש לו על מי לסמוך, שלא נבהלים ממנו, שלא מנסים להרגיע אותו בכל מחיר, שלא חוששים מההתפרצויות שלו, הוא ירגע. ילד צריך לדעת שיש שם יד מכוונת, שיש מי שיודע את הדרך והולך בה בבטחה. כשהוא מרגיש זאת, הוא מתנהג אחרת.

"שלום, בתי בת שנה ו 10 חודשים הצטרפה לגן חדש לאחר שהיתה במסגרת של מטפלת עם עוד שני ילדים מגיל 5 חודשים. בגן החדש 15 ילדים. היא היתה בגן בתחילת אוגוסט למשך שבועיים בקייטנה יחד עם אחותה הגדולה שהיתה בגן שנתיים. במהלך הקייטנה התנהגה כרגיל, שיתפה פעולה ברוב הפעילויות (לא כולן) ואכלה כרגיל. החל משנת הלימודים היא מגלה קשיים רבים, הפרידה בבוקר מאד קשה אבל אנחנו נפרדים מהר ולא מושכים את הזמן. היא לא משתתפת כלל בעבודות היצירה, היא מגלה עניין רק במשחקים בחצר ובמפגשי הבוקר. הבעיה היותר גדולה מבחינתי שהיא הפסיקה לאכול ארוחת צהריים בגן (אוכלת רק א. בוקר) ומיום שישי האחרון הפסיקה לאכול בכלל, לא א. בוקר ולא צהריים. לדברי הגננת הם מנסים כל דרך אפשרית לשכנע אותה לאכול וזה לא עוזר.
שאלתי היא האם התנהגות זו אופיינית? ומה עושים במקרה כזה? האמת שאני די מתוסכלת ואשמח לקבל כלים ודרכים להתמודדות ופתרון”.


גם בדוגמה זו הילדה עוברת תקופה של הסתגלות. עליה להתרגל למקום חדש ולצוות החדש. עליה ללמוד לתת אמון ולפתח ביטחון בצוות החדש. יש הבדל בין השהות שלה בקייטנה לבין תחילת השנה. בקייטנה היא היתה יחד עם אחותה ועובדה זו נתנה לה כוחות. כעת עליה להתמודד לבד ולשם כך עליה לגייס כוחות נפש רבים. עדיין קשה לה. היא זקוקה להתנסויות חיוביות רבות, חוזרות ונשנות כדי להתחיל לחוש בטוב במקום. לשם כך נדרשים זמן וסבלנות.
אם נתבונן בחצי הכוס המלאה, נראה שהיא מגלה עניין במשחקים בחצר ובחלק מהמפגשים. יש לראות זאת כהתחלה. במשך הזמן היא תחוש בטוחה יותר ותסכים להתנסות בעוד פעילויות. סדר היום הקבוע, השגרה תנסוך בה בסופו של דבר ביטחון כי היא תדע מה עומד להתחרש (על סמך ההתנסות של יום האתמול).
נקודה חיובית נוספת היא העובדה שההורים עורכים פרידה קצרה. בכך הם מקלים עליה ועליהם.
הילדה מביעה את הקושי שלה בכך שאינה אוכלת בגן. היא לא אוכלת כי כרגע היא לא חשה בטוחה במקום. ככל שאנשי הצוות ישדלו אותה לאכול, כך היא תאכל פחות כי יתפתח בינה לבין אנשי הצוות מאבק כוחות. כשהיא תחוש בטוחה במקום, היא תתחיל גם לאכול.
יש לזכור שעל הילדה להתרגל גם לאוכל החדש בגן. הקציצה של הבית אינה הקציצה של הגן. הטעם שונה, הריח שונה, הצבע שונה, המרקם שונה.
יש להקפיד על כך שהילדה תאכל לפני שהיא הולכת לגן. אם היא נוהגת לשתות תחליף חלב, ניתן לשלוח לגן תחליף חלב שינתן לה כשהשלמה אחרי שהיא יושבת בארוחה. על צוות הגן להקפיד שהילדה תשתה מים כדי שלא תתייבש. את הארוחה היא תשלים אחר הצהרים. זהו שלב ביניים עד שהילדה תחוש מספיק בטוחה בגן ותתחיל לאכול.
בשלב הביניים הזה על צוות הגן לתמוך בילדה, לגלות אמפטיה כלפי הקושי שלה, להיות לצידה, לשחק איתה וכך ליצור התנסויות חיוביות בגן. רק כשהילדה תחוש בטוחה יותר ותפתח יחסי אמון בינה לבין אנשי הצוות, היא תתחיל גם לאכול.

  *** כשעורכים פרידה מהילד, חשוב שהפרידה תהיה קצרה ועניינית. יש לתת אמון בצוות הגן שידע לעזור לילד להתגבר על כאבו.

"הבן שלי בן שנה ושמונה חודשים, נכנס לראשונה לפני שבוע למעון. הפרידות בבוקר מאוד קשות, בוכה בכי רב עד שאני הולכת ולא עוזב אותי רוצה שאני אקח אותו איתי. כאשר אני יוצאת מהחדר, הוא נרגע לאחר כמה דקות, אבל במהלך היום יש לו גלים עולים ויורדים של בכי ורגיעה.
השאלה שלי היא: עד עכשיו במהלך הפרידות השתמשתי במשפטים כמו: אמא הולכת עכשיו ואתה נשאר כאן בגן עם הגננת, הגננת תשחק איתך, יש בגן הרבה צעצועים ומשחקים, אמא תבוא לקחת אותך אחרי ארוחת הצהריים ונלך הביתה ביחד. הכל נאמר בטון עליז ונחמד בזמן שהוא בוכה ממש חזק ולא מוכן לעזוב אותי. אני תוהה אם לא עדיף להמליל את הקושי שלו גם כן? נראה לי לא לעניין להתעלם מן הכאב שלו, כאילו שכלום לא קורה לו, הרי לא ממש אכפת לו שיש שם משחקים, מה שאכפת לו זה שהוא רוצה להיום עם אמא אבל הוא פשוט לא יכול להביע את עצמו במילים ואולי הוא חושב שאני לא מבינה והוא מתוסכל גם בגלל זה ?
האם כדאי או רצוי בזמן שאני נפרדת מהבן שלי בבוקר והוא כאמור בוכה, לתת לו ממתק כפיצוי?"


"בני בן שנתיים וחודשיים עד עתה שהה עימי בבית. רשמתי אותו למשפחתון עם גננת והוא הילד השני סה"כ (השני ותיק) כך שזה יותר דומה למטפלת. בביתה יש המון משחקים שאוהב.
ביום הראשון נפרד לשעתיים ולא בכה. בימים הבאים, משך הבכי בכל פרידה הלך וגדל. בינתיים את האוכל החלטתי להביא כדי להקל את ההסתגלות ואחרי שנרגע אוכל בגן שעשועים יפה את הארוחה שהבאתי.
כשאני מגיעה הוא שמח ונפרד בשמחה ומספר דברים חיוביים על מה שהם עושים. האם זהו מצב תקין? האם העובדה שקשה לו ושהוא בוכה כשעתיים זה תקין? או שהיא לא יודעת להרגיע?"


יש מצבים רבים בהם חשוב מאוד להתייחס לכאב ולקושי של הילד, דרך המללת התחושות של הילד והבעת אמפטיה. במצב בו ההורה נפרד מילדו,  אין זה תפקידו. למעשה, זהו התפקיד של הגננת או אחראית הכיתה. כשההורה עוזב את הגן, על אחד מאנשי הצוות להיצמד לילד, לחבק ולהכיל את הקושי. עליו לגלות אמפטיה כלפי הקושי של הילד, להביע אותו במילים ולאפשר לו להוציא את הקושי בבכי. בכל פעם שהילד בוכה, על אותו איש צוות להיצמד לילד ולעזור לו להתמודד עם הקושי שלו. כשהילד רגוע אותו איש צוות ישחק ליד הילד ועם הילד. בדרך זו יצור קשר אישי עם הילד, דבר שיעזור לילד לפתח התנסויות חיוביות במקום, לתת אמון באחד מאנשי הצוות ומכך - לחוש ביטחון רב יותר במקום. כל זאת יגרום לילד לרצות לבוא לגן ולהישאר בו בשמחה. זהו תהליך ארוך. על הילד להתנסות ולאגור זיכרונות חיוביים שבזכותם ירצה לחזור לגן למחרת.
על ההורה לערוך פרידה קצרה ועניינית. כשההורה מאריך את שהותו בגן לפני הפרידה, הוא מעביר מסר של חוסר ביטחון לילד, שאינו לגמרי בטוח במקום בו הוא משאיר אותו. אם הילד יחוש זאת, אין שום סיבה שירצה להישאר במקום בו הוא לא חש ביטחון. לכן, הפרידה של ההורה צריכה להיות קצרה, עניינית. עליו לתת אמון מלא באנשי הצוות שידעו כיצד לסייע לילד. 
אין זה נכון לפתות את הילד בממתק. טבעי מאוד שילד בוכה כל כך בבוקר בעת ההסתגלות. הוא עדיין לא הסתגל למקום החדש. הוא עדיין לא נותן אמון בצוות. הוא עדיין לא חש בטוח. האם סוכריה תגרום לו לתת אמון באנשי הצוות? גם אם הסוכריה תרגיע אותו לרגע, האם כעבור זמן קצר לא ייזכר שוב באמו ואביו ואז יפרוץ בבכי? בנוסף, ממתק אינו צריך להיתפס כאמצעי הרגעה. הקשר זה יצור הרגלי אכילה לא נכונים כי בכל פעם שהילד יהיה עצוב או שיהיה לו קשה, הוא ילמד להתנחם בממתק. המסר לילד צריך להיות ברור וחד משמעי: "נכון, כרגע קשה לך, לא קל בכלל להיפרד מאמא. אני (אחד מאנשי הצוות בגן) פה כדי לעזור לך להתגבר. זה בסדר גמור לבכות. מותר לך וחשוב שתבכה כדי לשחרר את הקושי והצער. אני אחבק אותך עד שתצליח להתגבר." באמצעות המסר הזה הילד מרגיש שיש שם מישהו שאמפטי כלפי הקושי שלו, שמבין אותו. הילד מקבל לגיטימציה לבכות. הבכי בהחלט חשוב כי הוא עוזר לשחרר את הצער את המועקה, את הקושי. רק כשהילד ישחרר את כאבו, הוא יוכל להירגע בתוך החיבוק של איש הצוות. החיבוק של איש הצוות מקנה ביטחון ותוחם את גבולות הבכי. מתוך כל ההתנסות הזו הילד ילמד שיש לו על מי לסמוך בגן, שיש מי שעוזר לו. כך תתווסף לו עוד התנסות חיובית לגן הילדים. הילד יירגע רק כשיאגור בליבו הרבה זיכרונות וחוויות חיוביות מהמקום החדש.
כשההורה מגיע לקחת את הילד, יש לקבל אותו בשמחה ממקום המשדר מסר - היית במקום הכי טוב עבורך ולא ממקום - איזה מסכן אתה, באתי להציל אותך. רצוי  לשאול את הצוות מה עשו במשך היום ולהזכיר זאת בבית. בדרך זו ההורה מזכיר את החוויות החיוביות של הגן ומעצים אותן באוזני הילד.


*** לעיתים חופשות החגים קוטעות את תקופת ההסתגלות. הפסקות אלו גורמות לרגרסיה מסוימת אצל הילד.

"הבן שלי בן שנה ושמונה חודשים. התחיל מעון ב-1.9. הסתגלות לא קלה, בכי בבקרים ובמשך היום עליות וירידות בבכי, לא אוכל כל כך טוב, ודבוק אלי אחרי הצהריים, אבל יש מגמת שיפור. אני עדיין לא עובדת. היום קיבלנו את לוח החופשות. בשבועיים - שלושה הקרובים עד ה.10.10 יש הרבה חופשות של החגים כך שיוצא שיומיים - שלוש הילד בבית, ואז שוב בגן, ושוב בבית ושוב בגן. זה לא מקשה על ההסתגלות? אם אני בבית ולא עובדת עד אחרי החגים, ויכולה להשאיר את הבן שלי אתי בבקרים, האם הייתן ממליצות שאקח אותו למעון רק לאחר ה-10.10 (סיום החופשות), ואז בעצם תהיה הסתגלות אחת מתמשכת “?
פשוט נתקלתי באמירות כאילו אחרי החגים מתחילה הסתגלות חדשה, אז למה להעביר אותם הסתגלות פעמיים?"

 
אין ספק שעדיף היה שלא היו חופשות החגים בתקופת ההסתגלות כך שהילדים יוכלו להסתגל לגן מבלי שההסתגלות תקטע בכל פעם מחדש. כל חופשה שכזו מחזירה את הגלגל מעט לאחור. מאידך, בכל יום שהילד מבקר בגן, הוא צובר חוויות חיוביות ומכאן - שהוא צובר זיכרונות נעימים. חוויות וזיכרונות אלו עוזרים לו להתמודד טוב יותר בגן. החוויות הללו עוזרות לילד לפתח אמון וביטחון במקום ובאנשי הצוות. אם רצף זה יקטע, עשוי להיות מצב שלאחר החגים, תצטרכו להתחיל מהתחלה את כל התהליך.

****  במקרה קיצוני כשהילד מאוד מאוד לא רגוע, יש לעצור ולהתבונן מחדש על כל התהליך במטרה ליצור שינוי שיעזור לילד.

"שלום רב, אני מטפלת שמנהלת משפחתון עם מעט ילדים. השנה נתקלתי בהסתגלות מאוד קשה של ילדה בת שנה שאיני מצליחה להרגיע אותה. מהרגע שהיא מגיעה היא בהיסטריה של בכי שנרגע לעיתים רחוקות. לילדה אין מוצץ או אמצעי אחר להרגעה. בשלב מסוים סביר שהיא רעבה או עייפה, דבר המגביר את הבכי ותחושת חוסר האונים של הילדה, אבל אין היא מוכנה לאכול דבר (לרוב יונקת) ואין דרך נורמלית להשכיבה לישון (נרדמת תוך כדי הנקה. כשאמה נשארת בגן היא משחקת יפה אבל לא זזה מאימה). מה אני יכולה לעשות כדי לקדם את תהליך ההסתגלות? לבקש מאימה להישאר איתה כמה שעות ולהשאירה לבד? לקצר לה את היום? מיותר לומר שהצוות עושה את המירב להתחבר אליה, להרגיע באמצעות ידיים חום וליטופים. אבל יש גם גבול כמה מטפלת אחת מהצוות יכולה לשאת אותה על הידיים."

אם הילדה בוכה מאוד ולא ניתן להרגיעה בשום דרך, אם ההתנהגות של הילדה מאוד לא רגועה, יש לעצור את תהליך ההסתגלות ולבקש מההורים לחזור לגן. יש לבקש מהאם להביא את הילדה לשעתיים בכל יום ושהיא תישאר איתה בגן. בזמן הזה היא תשב בפינה מסוימת בכיתת הגן. הילדה תבחר אם להתרחק או לא. יש לבקש מהאם לא להתערב ולא לנסות לשכנע את הילדה להתרחק או לשחק. הילדה תעשה זאת כשתחוש בטוחה. במקביל יש להצמיד לילדה איש צוות. תפקידו לשחק ליד הילדה. אם הילדה נצמדת לאם, יש להביא את המשחקים קרוב לאם ולשחק לידה. יש להחליף כל פעם את המשחקים ולנסות ליצור עניין אצל הילדה. אם הילדה מוכנה להתרחק מהאם, אותו איש צוות ילווה אותה וישחק איתה. המטרה ליצור קשר אישי עם הילדה. האם תישאר עם הילדה בגן, עד שהילדה תתחיל להתרחק מהאם כשהיא נמצאת בגן, עד שהילדה תתחיל להסתובב באופן חופשי בגן. האם והילדה יישארו בכל יום רק שעתיים בגן כדי שהילדה תצא בהרגשה שהיא רוצה לחזור ושיש לאן לחזור. הפרידה תעשה רק לאחר שהילדה מוכנה להסתובב באופן חופשי בגן כשהאם בגן גם כן. הפרידה הראשונה תעשה לשעה ולא ליותר מכך. בזמן הזה אותו איש צוות יצמד לילדה וישחק איתה. לא לוקחים כל הזמן על הידיים ולא מנסים להרגיע. משחקים איתה גם אם היא בוכה. הילדה תבכה בין הברכיים של איש הצוות והמחנכת תשחק איתה. כל הזמן תחליף משחקים ותשחק. בשלב כלשהו שהבכי יפסק. זה יקרה כשהילדה תחוש את הביטחון של איש הצוות, היא תיזכר בהתנסויות החיוביות שהיו לה בגן כשהאם היתה איתה ותסמוך על הקשר עם איש הצוות. כל אלו יעזרו לה להתגבר בסופו של דבר. בכל מקרה הפרידה היא רק לשעה. בכל יום הוסיפו שעה אחת לפרידה ולא יותר כדי לא להכביד רגשית על הילדה.

לסיכום, יש לזכור ששלבי ההתפתחות השונים של הילד מאלו של מבוגר עשויים להקשות על הילד להבין ולהתמודד עם מצב של שינוי, בכניסה לגן הילדים. כדי להקל על הילד יש להקפיד על התנהלות הדרגתית בתוך תהליך ההסתגלות. יש לאפשר להורים לשהות בגן עם הילד עד שיחוש חופשי מספיק להסתובב בגן כשהם נוכחים ורק אז לערוך פרידה קצרה. תהליך הפרידה יהיה קצר וענייני. בכל יום נאריך את משך הפרידה בהדרגה. על ההורים לזכור שזהו תהליך שדורש מהילד שימוש בכוחות נפש רבים ולכן, התנהגותו בבית עשויה להשתנות כל לא נשאר לו כוח רגשי להמשיך ולהתנהג בצורה נעימה. בתקופה זו חשוב להעניק לילד הרבה תשומת לב בתוך גבולות ברורים. על צוות הגן להיות אמפטי כלפי הקושי של הילד ולתמוך בו עד שיצליח להתגבר. על צוות הגן ליצור חוויות חיוביות לילד שייחרטו בזיכרונו ויגרמו לו לרצות לחזור לגן הילדים ולשהות בו.



טליה פסטרנק נוימן
יועצת הורים
יועצת בגני ילדים
טל. 050-7607252
talipnt@gmail.com
http://www.horut-mudaat.co.il/
 
Back  
 
מידע נוסף
להצטרפות
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אודותינו
דבר היו"ר
סגל ההנהלה
כיצד להגיע
 
 
 
תוכן
מאמרים
אינדקס גנים
לוחות
פורום
 
 
הצטרפות
טופס הרשמה
למה אנחנו?
מידע לגננת
עדכון פרטים
 
 
פריסה ארצית
רכזות אזוריות
השתלמויות
ספקים
שיתופי פעולה
 
org.hiba@gmail.com  |  טלפון : 1-700-70-38-70  |  כתובת: שד' משה דיין 151 ירושלים
 
Batya |Graphic design studio