חדשות ועידכונים
שנה טובה

עדכוני מצב -קורונה

התו הסגול- קישור ישיר

י.ח בכפר- שיווק מוצרי מזון וצריכה לגני ילדים

מצוק- לחצן מצוקה

חוזר משרד הבריאות-מחלות מדבקות

לכל המבזקים
 
 
 
 
 
 
 
 
הרשמה לאתר
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת המייל שלך: 
 
 
 
 
דף הבית >> מרכזיה פדגוגית >> התפתחות בגיל הרך >> מרד גיל השנתיים >> איך מגיבים לילד כשהוא אומר לא? מאת ענת לוין יעקובי

 

 
 
 
איך מגיבים לילד כשהוא אומר לא? מאת ענת לוין יעקובי
 
איך מגיבים לילד כשהוא אומר לא? מאת ענת לוין יעקובי

גיל שנתיים הנורא מאופיין בדפוסי התנהגות שהורים לא תמיד יודעים כיצד להתמודד איתם. אחד מהם הוא תופעת הסרבנות: הילד לא רוצה לצחצח שיניים, הקטנה לא מוכנה להיכנס לאמבטיה, ושניהם יחד מסרבים בתוקף לסדר אחריהם. מה עושים? לקחנו 6 מקרים נפוצים וביקשנו מהמומחים ללמד אותנו מהי התגובה הנכונה.

גיל שנתיים הנורא קוראים לזה, ולא במקרה. הרגע הזה שבו הפעוט החייכן והצייתן שהכרתם הופך לילד דעתן עם רצונות משלו באמצעות זעקות "לא" שנשמעות למרחקים - הוא אתגר לא פשוט להורים. במקרים רבים, הורים ישמעו את ה"לא" הזה גם אחרי שיחלוף לו גיל שנתיים, ולא תמיד ידעו כיצד להתמודד איתו. עצות שאמורות לסייע לנו להתמודד עם התקופה הזאת לא חסר, אבל מה עושים באמת באותו רגע שהילד לא רוצה להיכנס לאמבטיה, לצחצח שיניים או לסדר צעצועים? ביקשנו ממיכל דליות וחיים עמית שיסבירו לנו כיצד לפעול במקרים כאלו ואיך להגיב בצורה שתגרום להם להפסיק לעשות זאת.

"ככל שההורה ינסה להכניעו, כך יתחזק המאבק"
"אף שמרדנות נראית כתופעה שלילית ומסוכנת, מדובר בתופעה התפתחותית נורמלית וחיובית בעיקרה", מסביר חיים עמית, פסיכולוג חינוכי ומחבר הספר "הורים בטוחים בעצמם – מנהיגות הורית בגיל הרך" (מודן, 2012).
"הילד הקטן בודק את גבולות יכולתו דרך מרד בגבולות המוצבים לו. אמירת ה'לא' מבטאת את הצורך שלו לנהל בעצמו את חייו ואת רצונו שיתייחסו אליו כאל אישיות נפרדת. בכך הילד למעשה מתרגל את המחשבה החדשה עבורו - שהוא אדם נפרד וישנם דברים ששייכים לו, הרצון שלו אינו הרצון של ההורים, הרגשות שלו אינם הרגשות של ההורים, ההורים אוסרים והוא בכל זאת עושה. הוא אומר: 'אני אדם נפרד ועצמאי!'.

"ככל שההורה ינסה יותר להכניעו, כך יתחזק המאבק של הילד. הוא בשום אופן לא ייתן שישלטו בו ויפקדו עליו. חשוב לזכור שהמניע העיקרי שלו הוא השגת העצמאות שלו, ולא המלחמה בהורה. הוא רוצה את אהבת ההורה שלו, ואינו מעוניין להפוך לאויבו. הוא רק רוצה שההורה יאהב אותו, על מרדנותו ועל רצונו החופשי, ולא כילד אידילי השוכן בפנטזיה של ההורה".

מיכל דליות, מדריכת הורים ומשפחה שותפה לדעתו. "חשוב לזכור שזהו שלב חשוב בחיי הילדים, ושבשלב הזה הילדים עובדים עם הלב שלהם ולא עם השכל. הם פועלים באמצעות התניות, ובודקים מה משיג להם רווח ומימוש רצונות. הם לומדים מה עובד עבורם לפי תגובות ההורים. ההורים חוטאים בכך שתגובתם היא עוצמתית ומהירה להתנהגות שלילית, וכך היא משיגה בעצם את התוצאה ההפוכה מזו אותה רצו להשיג. הילד לומד מזה שיש לו יכולת להפעיל את ההורים, להשיג תשומת לב, לסכסך ביניהם וכדומה. אמירה ברורה בקול רגוע שאם יקרה X אז אעשה Y, תשיג את התוצאה הרצויה. היא תבהיר לילד שלא כדאי לו לנקוט בהתנהגות כזו, כי הוא יפסיד משהו ואין טעם".

1. "אני לא מסדר את הצעצועים"
המושגים של בית מסודר וזלזול בדברים שההורים רכשו בכספם, הינם מופשטים מדי עבור ילדים בגיל הזה. סדר הוא ערך, וההורים הם מודלים עבור הילדים שלהם. הם יתמידו בכך מתוך הרגל ומאוחר יותר יחשפו למשמעות של הערך הכספי של הצעצוע, לכך שההורים עבדו בשביל לרכוש אותו, ויקפידו לא לאבד אותו.

אז מה עושים? "אם נכעס על הילד שלא רוצה לסדר את צעצועיו לא נשיג את הפעולה הרצויה. כי אם נפציר ונבקש ממנו לסדר הוא יראה שהוא מעסיק אותנו ויפרש זאת כרווח ועוצמה", מסבירה דליות. "צריך לגרום לו להבין שאם לא יסדר את צעצועיו הוא יפסיד. אפשר לומר לו 'אמא תסדר, אבל שתדע שבימים שאני משחקת איתך, מכינה ארוחת ערב וגם צריכה לאסוף את הצעצועים שלך - אני מאוד מתעייפת ולא יהיה לי כח לספר לך סיפור'.
כאשר הילד יבקש סיפור בערב אמא תתנצל ותגיד 'מצטערת מתוק שלי, אני כבר מאוד עייפה מכל הדברים שעשיתי'. זה יכול לחזור על עצמו כמה פעמים ובסופו של דבר הילד יבין שכדאי לו לעזור לאמא לא להיות עייפה כל כך, ויאסוף את הצעצועים שלו".

2. "אני לא מצחצח שיניים"
במקרה של צחצוח שיניים נדרש שיתוף הפעולה של הילד, לכן על ההורה לגייס אותו לעשות זאת למרות אמירת הלא. הילד לא מבין ערך מופשט כמו צחצוח שיניים ואת חשיבותו בשמירה על בריאות הפה, משום שהחשיבה שלו היא קונקרטית - מה שהוא לא רואה לא קיים מבחינתו.

אז מה עושים? "צריך לייצר מצב שבו הילד יבין שכדאי לו לצחצח שיניים", אומרת דליות. "על ההורים להסביר לו שמתפקידם לשמור על בריאות השיניים שלו, ואם הוא לא רוצה לצחצח הם לא יכולים לתת לו דברים שהורסים את השיניים. אלו צריכים להיות דברים שהוא מאוד אוהב כמו מעדן, במבה, שוקו, עוגיות, וכדומה. כאשר הילד יגש להורה ויבקש זאת ההורה יאמר לו 'מצטער חמוד, אני חייב לשמור על השיניים שלך, ובגלל שאתה לא מצחצח אותן אני לא יכול לתת לך'.
"אם הילד יסכים לצחצח שיניים בשביל לקבל את המאכל האהוב, חשוב להגיד לו שיפה שהוא מוכן לצחצח עכשיו, אבל אנחנו מצחצחים שיניים בלילה לפני השינה, ורק כך יכולים לאכול דברים שעלולים להרוס את השיניים. אחרי 3-4 פעמים הוא יבין ויחזור לשתף פעולה".

3. "לא רוצה להתלבש"
חשוב לזכור שישנם תחומים בהם אפשר לתת לילדים לבחור ולפתח עצמאות, כמו צעצוע שהם רוצים לקחת איתם לנסיעה, קלטת ילדים בה הם רוצים לצפות וכו'. כך גם עניין הבגדים שהם בוחרים ללבוש בבוקר, אבל חשוב לא להיגרר לדיונים וויכוחים בנושא, אלא לעשות זאת בנועם.

אז מה עושים?"כשהילד מרבה לריב עם ההורים על לבישת הבגדים בבוקר, כדאי לאפשר לו לבחור בגדים בערב", אומר חיים עמית. "אפשר לומר לו: 'אתה יכול לבחור חליפת בגדים מבין שלוש החליפות האלה. בבוקר תלבש את מה שתבחר עכשיו, ולא נתווכח על זה בבוקר'. חשוב מאוד לעמוד על כך.
נוסיף ונאמר: 'אם בכל זאת לא תרצה ללבוש את מה שעכשיו בחרת, אתה תלבש את מה שאני אחליט עבורך'. ואמנם, בבוקר יש לאפשר לילד ללבוש את מה שהוא בחר, ואם הוא בכל זאת מסרב או רוצה להתחיל לבחור מחדש, אין לאפשר לו זאת ויש להלבישו בחליפת הבגדים שההורה בוחר עבורו".

4. "לא בא לי לעשות אמבטיה"
לפעמים, במקום להיכנס עם הילד לוויכוח "ראש בראש", כדאי לנסות דרך אחרת - הציגו בפניו פעילויות שהוא נדרש לעשות כמשחק ושעשוע.

אז מה עושים? "כשהילד מתנגד להיכנס לאמבטיה, אפשר לומר לו: 'הצעצועים שלך באמבטיה מחכים לך שתרחץ אותם. מי רוצה לרחוץ אותם?'", אומר חיים עמית. "או 'היום הכנתי משחק עם סבון ומדבקות. בוא נשחק איתו באמבטיה'".

5. "לא רוצה להחליף חיתול"
הורים מבינים את חשיבות החלפת החיתול לשמירה על ההגיינה, למניעת ריחות וכדומה, אולם לילד הקטן הנושא הזה מופשט מדי ולא תמיד בא לו להתפנות מעיסוקיו, משחקיו וכדומה לשם כך.

אז מה עושים? "גם אם הילד יקשת את הגב או יבכה, זה מסוג הנושאים שאין מה לשאול בהם את דעתו", מסבירה דליות. "ההורה מבין שחשוב להחליף חיתול ולכן הוא יעשה את זה. הוא ירים את הילד, ישכיב אותו על השידה או על המיטה ויחליף לו חיתול על אף ההתנגדות. כמה שהמעשה הזה נראה כוחני, אם נסתכל על מגוון הסוגיות איתן מתמודדים הורים נמצא שאנו עושים מעשים כוחניים יומיומיים: לוקחים את הילדים לגן בכח אם צריך, למשל, או מחזירים למיטה כשהם יורדים ממנה בשעות מאוחרות. פשוט חשוב שהפעלת הכח תהיה ללא מלחמה ובלי לומר משפטים כמו 'ילד רע', 'תפסיק להתנגד', 'למה אתה לא מבין'. כן חשוב לא להתרפס ולומר בטון ענייני שעכשיו הולכים להחליף חיתול. אפשר להסביר לילד פעם אחת שאנו עושים זאת כדי שהוא לא יהיה מלוכלך ויהיה לו נעים, אבל אין מה לחזור על זה כל החלפת חיתול, הילד מספיק נבון".

6. "לא רוצה שאמא תלך"
זהו נושא שאי אפשר להתפשר עליו. מן הסתם, כל הורה צריך לצאת מהבית, ולכן עליו להציב את הגבול בצורה ברורה, החלטית וחד משמעית, ללא דיונים או הסברים ארוכים.

אז מה עושים? חיים עמית: "אם אחד ההורים חייב לצאת מהבית, והילד מתנגד, בוכה, צועק ואף מנסה למנוע פיזית מההורה לצאת - במקום לנסות לשכנע אותו ולהכביר בהסברים מתישים, עדיף שההורה יאמר קצרות ובטון תקיף, אך רגוע: 'אמא צריכה ללכת לישיבה חשובה. אתה נשאר עם אבא. אני בטוחה שתסדרו היטב'. שתחבק אותו, תנשק, ותצא מיד מהבית".
 
 
Back  
 
מידע נוסף
להצטרפות
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אודותינו
דבר היו"ר
סגל ההנהלה
כיצד להגיע
 
 
 
תוכן
מאמרים
אינדקס גנים
לוחות
פורום
 
 
הצטרפות
טופס הרשמה
למה אנחנו?
מידע לגננת
עדכון פרטים
 
 
פריסה ארצית
רכזות אזוריות
השתלמויות
ספקים
שיתופי פעולה
 
org.hiba@gmail.com  |  טלפון : 1-700-70-38-70  |  כתובת: שד' משה דיין 154 ירושלים
 
Batya |Graphic design studio