חיבה - ארגון גני הילדים הפרטיים

יואב מחכה לסתיו / מתוך אתר "צורה"

תם השרב, הקיץ עזב,
ואת הגבעות צובע החצב, בתפרחת של שערות זהב.
אבל איפה היה החצב, בשאר ימי חייו?
הנה הסיפור על יואב שתמיד חיכה לסתיו, ורק רצה להתגנדר ב....

היה היה חצב
חצב בשם יואב.
הכי הכי רצה כל חייו
להתגנדר בפרחיו,
ולהראות לכולם את פלומת השנהב שעליו.

הוא חיכה באדמה, שם לישון שכב
והמתין בקוצר רוח שיגיע כבר-
הסתיו.

ובא החורף, והביא עמו גשמים
וקור ורעמים
ויצא אליו נדב הצב
ושאל "מה המצב, אתה יוצא עכשיו?"
"לא. לא." ענה יואב.

"לא עכשיו, הכל פה רטוב ואין לי מגב..."

התקפל לו הצב ואל הבית שב.
והחורף חלף ומי הגיע אחריו?
אביב הגיע, שדות פורחים
הכל ירוק ופרפרים

ורץ אליו כלבלב הבהב
ושאל "מה המצ-הב, אתה יכול לצאת עכש-היו?"
"לא. לא." ענה יואב.
"לא עכשיו. אני שותה שוקו עם חלב."
הכלבלב כשכש בזנב, ורץ אל בעליו.

ובא הקיץ והחום והלחות הדביקה
ויואב חיכה חיכה ושוב חיכה.

קפץ לבקר אותו מר ארנב,
ששאל "מה המצב? רוצה לתפוס קצת שמש עכשיו?"
"לא. לא." ענה יואב.
"לא עכשיו. ובחוץ ישנו שרב."
אכל ארנב גזר קר ולמחילה שלו חזר.

יואב עדיין באדמה שכב
ובליבו חשב
אולי שכח לבוא הסתיו?
כי הוא כל כך רצה להתגנדר בפרחיו
ולהראות לכולם את פלומת השנהב שעליו.

ובוקר אחד, בלי להודיע
נחשו ילדים מי בא, מי הגיע?

דוד סתיו אז הופיע!
דפק על דלתו וקרא ליואב:
"מר חצב מר חצב
אתה יכול סופסוף לצאת עכשיו".

ויואב, שלרגע הזה חיכה כל חייו
קרא בקול לכל חבריו:
"חצבים, עמדו זקוף וישרו את הגב
פזרו לעולם חיוך של זהב,
והראו לכולם את תפרחת שנהב
ובכך תפקידנו- לבשר את הסתיו!"