חיבה - ארגון גני הילדים הפרטיים

הַסְּבִיבוֹן הַגָּדוֹל / דבורה עומר

גִּיל הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד. הַדּוֹד שֶׁלּוֹ, חַיִּים הַנַּגָּר, הֵבִיא מַתָּנָה לַחֲנֻכָּה: סְבִיבוֹן גָּדוֹל מְאֹד. אִמָּא וְאַבָּא שֶׁל גִּיל, וְגַם אֲחוֹתוֹ נוּרִית הִתְפַּעֲלוּ מְאֹד.
הַסְּבִיבוֹן הָיָה גָּדוֹל, כְּמוֹ עֶשֶׂר קֻפְסָאוֹת נַעַלַיִם, בְּעֵרֶךְ. הוּא הָיָה צָבוּעַ בִּצְבָעִים יָפִים: בַּצְּדָדִים הָיָה צָבוּעַ בְּיָרוֹק, רַגְלוֹ הָיְתָה צְבוּעָה בְּכָתֹם, וְרֹאשׁוֹ צָהֹב. הַמַּקֵּל, שֶׁבּוֹ מְסוֹבְבִים אֶת הַסְּבִיבוֹן, הָיָה צָבוּעַ לָבָן, וְגַם הָאוֹתִיוֹת נ.ג.ה.פ. הָיוּ צְבוּעוֹת לָבָן.

לַסְּבִיבוֹן הָיָה סוֹד. כְּשֶׁלָּחֲצוּ עַל הָאוֹת נוּן הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַסְּבִיבוֹן נִפְתַח, וְאֶפְשָׁר הָיָה לְהַכְנִיס מַשֶּׁהוּ לְתוֹכוֹ. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה חָשְׁבוּ מַה לְּהַכְנִיס לַסְּבִיבוֹן. הָיוּ לַהֵם רַעֲיוֹנוֹת שׁוֹנִים. פִּתְאֹם עָלָה רַעְיוֹן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל גִּיל: " מָחָר יֵשׁ מְסִבַּת חֲנֻכָּה בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ. אֲנִי רוֹצָה לְהָבִיא אֶת הַסְּבִיבוֹן לַכִּתָּה. אֲנִי אַבְטִיחַ פְּרָס, לְמִי שֶׁיַּצְלִיחַ לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹ שֶׁל הַסְּבִיבוֹן".
"הַפְתָּעָה מְצֻיֶּנֶת" אָמְרָה אִמָּא.

גִּיל שִׂחֵק בַּסְּבִיבוֹן כֹּל הָעֶרֶב. מִיצִי הַחֲתוּלָה שָׁכְבָה עַל הַסַּפָּה. הִיא הִבִּיטָה בְּסַקְרָנוּת רַבָּה בַּסְּבִיבוֹן. נוּרִית הָאָחוֹת קָרְאָה לְמִיצֵי לֶאֱכֹל. מִיצִי לֹא זָזָה מִמְקוֹמָה. גִּיל אָמַר: "הַסְּבִיבוֹן מְעַנְיֵן אוֹתָה יוֹתֵר מֵהָאֹכֶל!"
אָמַר אַבָּא: "זֶה לֹא הַסְּבִיבוֹן. מִיצִי כְּבֵדָה מְאֹד. כֹּל יוֹם הִיא עֲשׂוּיָה לְהַמְלִיט".

לְמָחֳרָת סִפֵּר גִּיל לַיְלָדִים, עַל הַהַפְתָּעָה שֶׁמְצַפָּה לַהֵם בָּעֶרֶב. כְּשֶׁחָזַר גִּיל הַבַּיְתָה, הוּא חִפֵּשׂ אֶת הַסְּבִיבוֹן וְלֹא מָצָא. כֹּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה עָזְרוּ לוֹ לְחַפֵּשׂ, אֲבָל הַסְּבִיבוֹן נֶעֱלָם. גִּיל רָצָה לִבְכוֹת.
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָלֶכֶת לַמְּסִבָּה – וְהַסְּבִיבוֹן אֵינֶנּוּ.
גִּיל אָמַר: "אֲנִי לֹא אֵלֵךְ לַמְּסִבָּה, אֵין לִי מַצָּב רוּחַ". אֲבָל אַבָּא וְאִמָּא שִׁכְנְעוּ אוֹתוֹ לָלֶכֶת.

גִּיל פָּתַח אֶת הָאָרוֹן כְּדֵי לָקַחַת מְעִיל, וְאָז שָׁמַע יְלָלָה מִתַּחַת לַמְּעִילִים. הוּא הֵזִיז אֶת הַמְּעִילִים, וְגִלָּה אֶת הַסְּבִיבוֹן. הַסְּבִיבוֹן הָיָה פָּתוּחַ, וּבְתוֹכוֹ שָׁכְבוּ שְׁלֹשָׁה גּוּרֵי חָתוּלִים. מִיצִי שָׁכְבָה לְיָד הַסְּבִיבוֹן, וְהִבִּיטָה בְּגַאֲוָה בַּגוּרִים שֶׁלָּהּ. גִּיל לֹא לָקַח אֶת הַסְּבִיבוֹן לַמְּסִבָּה. הוּא לֹא רָצָה לְהַפְרִיעַ לַגוּרִים.

גִּיל סִפֵּר בַּמְּסִבָּה אֶת כֹּל הַסִּפּוּר. כֻּלָּם אָמְרוּ: "זוֹ בֶּאֱמֶת הַפְתָּעָה לַחֲנֻכָּה: גּוּרֵי חָתוּלִים בְּתוֹךְ סְבִיבוֹן!"
גִּיל לֹא הִצְלִיחַ לְהָבִין, אֵיךְ הִצְלִיחָה מִיצִי לִגְרֹר אֶת הַסְּבִיבוֹן, וּלִלְחוֹץ עַל הָאוֹת נוּן. כֵּיוָן שֶׁחָתוּלִים אֵינָם יוֹדְעִים לְדַבֵּר, אִי אֶפְשָׁר לִפְתֹר אֶת הַחִידָה. רַק שְׁנַיִם יוֹדְעִים אֶת הַפִּתְרוֹן: מִיצִי וְהַסְּבִיבוֹן.