חיבה - ארגון גני הילדים הפרטיים

שדה של מטריות / נעמי בן גור

אופיר ואבא התכוננו ללכת לגן.
לפתע, טיף-טיף, טף- טף, גשם ירד ושטף.
אופיר קפץ: "אקח את המטריה הצבעונית שלי".
חיפש אותה, ולא מצא.
גם אבא חיפש את המטריה הצבעונית של אופיר, ואיננה.
הוציא אבא מן הארון מטריה אפורה
והושיט לאופיר.
"לא רוצה את המטריה הזאת", משך אופיר בכתפיו.
"למה?" תמה אבא.
"כי המטריה הזאת לא יפה. המטריה הזאת אפורה", ענה אופיר.
"המטריה הזאת גדולה, המטריה הזאת חזקה. היא תגן עליך מפני הגשם", ניסה אבא לשכנע את אופיר.

הגיע אופיר לגן עם המטריה האפורה.
מטריות צבעוניות נחו על צדן לאורך הקירות וטיפות של גשם נצצו עליהן.
אופיר התבייש במטריה האפורה שלו ומיהר להסתיר אותה במטבח.
"ילדים, היום יום גשום. לא נוכל לצאת לשדה", אמרה הגננת רונית והצביעה על השמים האפורים. התעצבו הילדים.
קראה רונית: "יש לי רעיון! אם איננו יכולים לצאת לשדה, נעשה שדה בגן שלנו, שדה של מטריות".
שמחו הילדים ופרשו את המטריות שלהם על פני החדר:
המטריה של נמרוד היא רקפת בורוד
המטריה של גל - אירוס סגלגל
המטריה של יואב היא חמציץ זהבהב
המטריה של אילת - כלנית בתכלת.

נזכרה הגננת: "נדמה לי שראיתי עוד מטריה אחת במטבח. של מי היא?"
הרכין אופיר את ראשו ולחש: "שלי".
"צרף אותה לשדה שלנו", ביקשה רונית.
אמר אופיר בעצב: "המטריה שלי לא יפה. המטריה שלי אפורה".
חייכה רונית: "קשט אותה והיא תהיה יפה וצבעונית".
קישט אופיר את המטריה שלו במדבקות אדומות ולבנות ואמר: "המטריה שלי היא פטרייה".
התפעלה רונית: "פטרייה יפהפייה!"

רונית השמיעה מנגינה עליזה, והילדים טיילו בשדה.
כל פרח שפגשו, ברכו לשלום:
שלום רקפת
שלום חמציץ
שלום כלנית
שלום פטרייה
שלום אירוס פורח
איזה טיול שמח!

הגיעה השעה ללכת הביתה.
טיף- טיף, טף- טף, גשם ירד ושטף.

הלך נמרוד והמטריה הורודה פרושה כגג מעל ראשו.
הכו הטיפות במטרייה, קרעו בה חור, טפטפו ונטפו.

תפשה גל במטרייה הסגולה שלה. נשבה רוח סערה, המטריה- נשברה.

אחז יואב במטרייה הצהובה. חוט בשוליים ניתר, גשם נכנס וחדר.

החזיקה אילת חזק במטרייה התכולה שלה. רוח חזקה הגיעה, נהפכה המטריה לגביע.

פתח אופיר את המטרייה שלו. פך- פך- פך הגשם הכה, הו- הו- הו הרוח שרקה. אך אופיר מאושר, פוסע ושר:
"מטרייה- פטרייה לי יש בגשם אצעד יבש".