חיבה - ארגון גני הילדים הפרטיים - קערת הפסח

קערת הפסח

בתקופת המקרא ובתקופת הבית השני אכלו את קרבן פסח עם מצות ומרור, הייתה זו סעודה פולחנית.
נהוג להניח על שולחן "ליל הסדר" קערה.
הקערה משקפת את סיפור היהדות.
קערת הסדר מסמלת את תקופת השעבוד של בני ישראל במצרים וגם את החירות.
בקערה 6 פריטים שמסמלים אירועים היסטוריים, מיציאת מצריים, חורבן בית המקדש ועוד...

צורת הקערה

קערות הפסח עשויות מחומרים שונים ומגיעות במגוון צורות.
יש קערות העשויות מחרס, ממתכות פשוטות, ממתכות יקרות, מזכוכית, וגם מאבן.
יש קערות רבות בצורה עגולה, אך יש גם בצורת משושה. משפחה אחת מצרפת עיצבה את קערת הפסח בעיצוב משלה - שלוש קומות למצות - והכול בצורת מגן דוד. סימני הסדר מסודרים על קדקודי מגן הדוד!
יש קערות שהן של קומה אחת (כמו צלחת רגילה), ואחרות בנויות משלוש קומות ובהן מניחים את המצות, ומעל לקומה העליונה מניחים את סימני הסדר.
המאכלים שנמצאים בקערת הפסח הם מאכלים שלא נוהגים לאכול אותם ביום יום.

הפריטים שבקערת הפסח:

זרוע - על הקערה מניחים עצם צלויה. הזרוע מזכירה לנו את קרבן הפסח, שאכלו בני ישראל בליל יציאתם ממצרים. גם בשנים שבהם בית המקדש היה קיים אכלו מקרבן הפסח.
יש שאמרו שהזרוע באה להזכיר את נס יציאת מצרים ואת הפסוק, שמתאר כיצד הוציא האל את בני ישראל:
וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה (דברים ה, יד)

ביצה - זכר לקורבן חגיגה שאבותינו הקריבו בכל אחד מ"שלוש הרגלים". הסבר נוסף: הביצה מסמלת את ארץ ישראל כי העם מתחזק יותר ככל שרודפים אותו, כמו שהביצה מתקשה יותר ככל שמרתיחים אותה.הסבר אחר: ביצה היא מאכל אבלים לזכר חורבן בית המקדש.
הביצה שעל קערת הפסח באה להזכיר לנו את קרבן החגיגה שהקריבו בבית המקדש בכל חג. כיום אין בית מקדש לעם היהודי, ולכן אנחנו משתמשים בסמלים, שמזכירים לנו את התקופה הזאת.
טעם אחר להופעת הביצה על קערת הפסח הוא שהביצה היא מאכל שמסמל אבלות מצד אחד ומחזוריות החיים מצד אחר. על מה מתאבלים? האבל הוא זכר לאבל שהתאבלו בני ישראל בגלל הגזרות הקשות של המצרים. סיבה אחרת היא האבל על חורבן המקדש שבו הקריבו את קרבן הפסח וקרבן החגיגה.

מרור - ירק מר (חסה) שנועד להזכירנו את חייהם המרים של בני ישראל כאשר היו עבדים במצריים.
המרור הוא בדרך כלל עלים של חסה. התורה ציוותה על בני ישראל לאכול מצות ומרור עם קרבן הפסח:
'וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ' (שמות יב, ח).
'בהגדה מובא הסבר של רבן גמליאל לאכילת המרור: מרור זה שאנו אוכלים על שום מה? על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים'. כלומר, המרור המריר והחריף מזכיר לנו את החיים הקשים שהיו לבני ישראל במצרים.
חז"ל קבעו שהמרור צריך להיות צמח שטעמו מתוק תחילה וסופו מר - כך היה גם לבני ישראל. התחלת החיים של בני ישראל במצרים, בימי יוסף, היו טובים. כשהגיע פרעה חדש, 'אשר לא ידע את יוסף', המצרים התחילו להעביד את בני ישראל בפרך, וכך הגיעו הימים המרים.

חרוסת - תערובת של פירות כתושים מעורבים בתבלינים וביין. החרוסת טעימה ומתוקה והיא נאכלת עם המרור (החסה) בכדי להפחית ממרירותו של המרור. היא מזכירה את הטיט שהשתמשו אבותינו במצריים.
אחרונה־אחרונה חביבה היא החרוסת. החרוסת היא תערובת מעט נוזלית, העשויה מפירות כמו תפוחים ותמרים ויין אדום ומתוק. צבעה של החרוסת הוא חום, וזו הסיבה שבגללה היא מופיעה על קערת הפסח. החרוסת נועדה להזכיר לנו את הטיט - חומר הבנייה שבו השתמשו העבדים היהודיים במצרים.
קצת מוזר שמאכל שצריך להזכיר עבדות הוא מתוק, לא?! ובכל זאת יש אנשים שמצאו לזה סיבה. החרוסת המתוקה מזכירה לנו שאף על פי שהעבדות הייתה מרה, החירות (החופש) היא מתוקה.

כרפס - המילה כרפס בפירושים שונים. יש שרואים בו תפוח אדמה, אחרים סלרי, בצל, צנון, עלה של חסה, סלק או פטרוזיליה.
הכרפס משמש מתאבן - כלומר מטרתו לעורר את התיאבון של הסועדים.
הכרפס גם מסמל דברים שונים:
אלה שאוכלים פטרוזיליה אומרים שהיא מזכירה את המברשת, שבאמצעותה צבעו את פתחי הבתים בדם לפני מכת בכורות. אחרים טוענים שהכרפס הוא זכר לכתונת הפסים (כר-פס) שעשה יעקב ליוסף. הכרפס, לפי גרסה אחרת, הוא צמח שעיטר את ראשי המנצחים. כך ראוי גם להיות לבני ישראל שגברו על אויביהם.

חזרת - טעמה החריף והמר של החזרת מסמל את אותה המטרה של המרור. את החזרת אוכלים עם המצה.
את החזרת מניחים מתחת למרור , וגם היא מזכירה לנו את מרירות השעבוד של אבותינו במצרים. החזרת היא ירק שורש חריף מאוד (הנקרא ''חריין''). אתם מעזים לאכול ממנו?

שלוש מצות - אוכל הגאולה ממצריים, גם אוכל העבדים והעניים. 3 המצות מסמלות את החברה היהודית המורכבת.
ראשונים מניחים את המצות. לפעמים לקערה יש שלוש קומות, ומניחים מצה אחת בכל קומה. יש אנשים שמכניסים את המצות למעין נרתיק בד ובו שלושה מדורים.
מדוע שלוש מצות?
שתי מצות משמשות ל"לחם משנה" בסעודת הפסח, ואליו מגיעים באמצע ליל הסדר. מברכים על שתי המצות בדיוק כמו שמברכים על שני לחמים ("לחם המשנה") לפני סעודות של שבת וחגים.
המצה השלישית היא המצה שתשמש לאפיקומן - אותו חלק מהמצה שמחביאים באמצע ליל הסדר. כשמוצאים אותו סוף כל סוף, האפיקומן הוא הדבר האחרון שאוכלים בליל הסדר (משם אגב, בא שמו של האפיקומן - "אפיקומן" ביוונית הוא מנה אחרונה!).

לסדר של קערת הפסח ישנם מנהגים שונים:

- יש המסדרים את הקערה מסדרים בשני משולשים: בקודקןד הימני של המשולש העליון זרוע, משמאל- ביצה (שני הסימנים כנגד קרבן הפסח: הזרוע- השה לעולה, ביצה- קרבן החגיגה, זכר לחורבן הבית). בוקדקוד התחתון-המרור, זכר למרורים שהשביעו המצרים את בני ישראל (חסה או חזרת). בחלק התחתון של הקערה, המשולש השני המורכב מחרוסת, מימין, כרפס, משמאל, ומרור בקודקוד התחתון. החרוסת היא תערובת של אגוזים ושקדים מרוסקים, תפוחים, קינמון ויין--- זכר לטיט ממנו יצרו העבדים העבריים את הלבנים. מקור החרוסת במאה הראשונה, לפני חורבן הבית (מסכת פסחים קט"ז, ע"א). הכרפס: פטרוזיליה, סלרי או תפוח אדמה מבושל. מתחילת המאה ה-12 נהוג לטבול את הכרפס במי מלח.

- נהוג לשבת בהסבה, כמנהג מלכים, כשכרית תומכת את המסעד השמאלי של הכסא.

- מנהג יוצאים עדות המזרח והמנהג החסידי: לסדר את הסמלים בקערה לפי שיטת האר"י, כאשר המצות מונחות בראש הקערה.

- מנהג יוצאי אשכנז: לסדר את הסמלים בקערה לפי שיטת הגאון מוולנא, הגר"א, הקערה מונחת על 2 מצות.

- מנהג יוצאי תימן: כל השולחן הוא קערת הסדר והסמלים נמצאים בקערות על השולחן.