חיבה - ארגון גני הילדים הפרטיים - תריסר המרכיבים של חינוך לגבולות מאת הלוחשת לתינוקות

תריסר המרכיבים של חינוך לגבולות מאת הלוחשת לתינוקות

חינוך להתנהגות טובה נועד להפוך את חייו של הפעוט לצפויים ולהציב בפניו גבולות כדי שירגיש בטוח וגם ידע מה מצופה ממנו. חינוך כזה נותן הנחיות לגבי טוב ורע מתוך מטרה שהילד יפתח כושר שיפוט וילמד מה הכללים. פעוטות אינם מתנהגים רע, אלא לא יודעים מה צורת ההתנהגות המקובלת. כשההורים מחנכים לגבולות הם עשויים לעזור לילד לפתח שליטה עצמית, הם מאפשרים לילד ללמוד לעשות בחירות נכונות, לחשוב בכוחות עצמו ולהתנהג בצורה נאותה.

להלן העקרונות של חינוך והצבת גבולות:

1. החליטו על גבולות ובססו כללים - לפני שאתם מציבים גבולות החליטו ביניכם עם אילו אמות מידה אתם מרגישים נוח ומה חשוב לכם. יכול להיות שלאחד קפיצה על הספה מפריעה ולאחר לא, רק אתם קובעים את החוקים בבית שלכם. אמרו לילד מה אתם מצפים ממנו מראש כדי להמנע מבעיות, למשל אם אתם הולכים לחנות צעצועים אמרו לו מראש אם אתם מתכוונים לקנות לו משהו וכמה, מתחו קו והצמדו אליו. כשאתם שם אל תוותרי אפילו אם הוא מתעקש, מה שעלול לקרות הוא שההתעקשות תכעיס אתכם או שתוותרו, שתיהן תוצאות לא רצויות.

2. שימו לב להתנהגות שלכם ובדקו מה אתם מלמדים - ילדים לומדים הרבה מדוגמה. בחינוך לגבולות, הסביבה יכולה לגבור על האופי המולד. הדרך שבה אתם מתמודדים עם מצבים, מציבים גבולות ברוגע ובלי כעס, פועלים ולא נגררים לתגובה ומתמודדים עם לחץ ברוגע הן הדרכים להראות לילדינו שליטה ברגשות. למשל, גם אם הילד מתנהג לא יפה בסופר, יש הבדל בין לקחת אותו משם בכעס לבין להוציא אותו בשלווה. ילדים הם כמו ספוג, כל מה שאנחנו עושים הם קולטים ולומדים. לקחים נלמדים גם ברגעים היומיומיים והשגרתיים, לכן שימו לב איך אתם מדברים גם בטלפון לידם.

3. שימו לב שהשליטה בידכם ולא בידי הילד - להיות הורה פירושו להיות אחראי למה שקורה. פעוטות לעתים לא אוהבים להתלבש,אז זה בסדר שהפעוט שלכם מתבוצץ ערום עד לרגע שצריך לצאת, אז צריך להגיד לו שכדי לצאת לגינה צריך להתלבש אחרת אי אפשר ללכת. אם תקבעו כללים הילד ימטרך לציית או לשאת בתוצאות שבמקרה הזה לא יוצאים לגינה. הבעיות לרוב מתעוררוץ כשלהורים אין גבולות והילדים מוליכים. אפשר גם להציע אפשרות בחירה נניח החולצה האדומה או הכחולה, אבל הילד צריך להתלבש.

4. תכננו מראש והמנעו ממצבים בעיתיים - פעוטות לרוב לא מבינים למה דברים מסויימים אסורים או מסוכנים, לכן עדיףלהתרחק ממצבים בעיתיים. כדאי להגביל את הגירויים ואת המצבים שיהיו קשים מדי - כל דבר רועש מדי או תזזיתי מדי או עם יותר מדי ילדים, או אם נדרש מהילד לשבת זמן ממושך מדי לגילו או מסובך קוגנטיבית או מפחיד (סרט או טלויזיה) או קשה מדי פיזית (הליכות מאוד ארוכות). מצבים קשים מדי עלולים להכניע אופי וחינוך, לכן עדיף להתחשב בכל הנוגעים בדבר ולהמנע מהם. ההחלטה מה לעשות ולאן ללכת צריכה להתקבל על ידכם עפ"י היכרותכם עם הילד. למשל - אל תקחו אותו למסע קניות ארוך אם הוא לא ישן את השנ"צ שלו, אל תקחו אותו לקונצרט אם הוא פעלתן מאוד.

5. נסו לראות את המצב מנקודת המבט של ילדכם - התנהגות "רעה" בעיני המבוגר עשויה להיות בעלת משמעות שונה מנקודת המבט של הילד. כשהילד "חוטף" צעצוע מידי ילד אחר הוא לא "תוקפני" אלא אין לו את היכולת להגיד שהוא רוצה עכשיו את הצעצוע ולעשות מה שהילד השני עושה. כשהוא דורך על הפאזל של אחיו הגדול המונח על הרצפה הוא אינו "חסר התחשבות", אלא אין לו את הקואורדינציה כדי לפסוע מעל הפאזל. לעתים מה שנראה לנו כתוקפנות הוא בעצם סקרנות של הילד. ייתכן גם שילדכם נעשה יותר אימפולסיבי כי הוא עייף מדי, מה שלעתים קורה. אם לא הייתם עקביים איתו מבחינת הצבת הגבולות הוא אינו יכול לנחש למה אתם מצפים ממנו - אם נתתם לו לקפוץ על הספה מספר פעמים אין סיבה שעכשיו יבין שזה אסור.

6. בחרו באילו מקרים אתם יוצאים למאבק - קשה להסתובב אחרי הפעוט ולהגיד לו "לא" על כל דבר. לפעמים הצורך לחנך ללא הרף יכול להיות מתיש. ובכל זאת, זה התפקיד שלנו כהורים. חשוב לדעת מתי לאכוף את הגבולות והכללים שהצבתם ומתי לשחרר קצת ולוותר. כדאי לדעת מתי להמשיך לעמוד על שלנו ומתי לוותר בחינניות (היו יצירתיים). לפעמים תזדקקו לפתרון מהיר ולכדאי להשתמש בכושר השיפוט שלכם וביצירתיות - נניח שהילד נעצר באמצע הקניון ואתם מאחרים. אל תתחילו להסביר לו ארוכות שצריך ללכת ולמה אלא אמרו לו שצריך ללכת, הרימו אותו ולכו. ניתן לפני זה להציע לו ללכת בעצמו או לעזור לו (להרים אותו או לתת לו יד וללכת), אבל לא להכנס לדיונים.

7. שאלו שאלות "סגורות" - פעוטות נוטים לשתף פעולה כשנותנים להם אופציות, מכיוון שזה נותן להם תחושת שליטה. הקפידו להציע אפשרויות "סגורות" - שאלות או הצהרות קונקרטיות, לא "כן" או "לא" - למשל רוצה לאכול צ'יריוס או כריך, רוצה להכניס לארגז קודם את הבובה או המכונית. אלה חייבות להיות אפשרויות אמיתיות שמקובלות עליכם קודם, אלטרנטיבות שצמצמתם ביניכם לבין עצמכם ולא מותירות מקום לפרשנות. לא לשאול דברים כמו "אתה רוצה עכשיו ללכת לאמבטיה?" אלא "כשתהיה באמבטיה אתה רוצה להסתבן בספוג האדום או הכחול?".

8. אל תחששו לומר "לא" - תמיד יהיו מצבים בהם תצטרכו לומר לא, אין צורך להשביע את רצון הפעוט כל הזמן. חשוב שילדים יבינו שקיים טווח רגשות שלם הכוללים גם רגשות שלהם ולנו לא נעים להחשף אליהם (כעס, אכזבה וכו), הגישה שהילד צריך להיות שמח כל הזמן פשוט אינה מציאותית. אפשרו לו לתת ביטוי מלא לרגשותיו, עזרו לו לבטא אותם (אני רואה שאתה כועס\מאוכזב) כדי שיבין שהרגשות נורמאלים.

9. קטעו באיבה התנהגות בלתי רצויה - נסו לתפוס את הילד לפני שהוא מתפרץ אם אפשר, או ממש בהתחלה (למשל כשאנו רואים שהילד מרים צעצוע ועומד לחבוט באמצעותו בילד אחר). ייתכן שלא תמיד תצליחו לתפוס אותו לפני שהוא מבצע משהו, אבל אפשר להתערב ממש בשעה שזה קורה. ניתן להרחיק את הילד כשהוא מתחיל לזרוק אוכל - זה אומר שהוא איבד עניין באוכל לרוב (אפשר זמן מה אח"כ להציע לו לחזור אם הוא רעב, אבל הגבילו את מס' הפעמים). חשוב גם לעזור לילד להבין מה הוא מרגיש כשהוא מתנהג בצורה בלתי רצויה - כדאי לבדוק את ההקשר - למשל אם הוא לא קיבל מה שרצה או אם הוא לא ישן כמו שצריך בלילה או בשנ"צ שלו והוא עייף.

10. שבחו התנהגות טובה ותקנו\התעלמו מהתנהגות רעה - הרבה הורים מרוכזים ב"לא" ושוכחים לשבח התנהגות טובה. חשוב יותר לשים לב להתנהגות הטובה של ילדים מאשר לנזוף בהם על התנהגות רעה. לעתים ילד "מנדנד" אם אף אחד לא מתייחס אליהם כשהם משחקים עצמאית בצורה יפה, אז הילד מתחיל להשתעמם ומיילל ומקבל יחס - במקום לחכות שהילד יילל כדאי לשבח אותה בעת שהוא מעסיק את עצמו מדי פעם, להראות לו שאתם שמים אליו לב. כשהילד מיילל כדאי להתעלם בתחילה או להגיד לו שאין צורך ליילל. היו מודעים להתנהגות שאתם מתגמלים באמצעות תשומת הלב, השתדלו בעיקר לתגמל התנהגות טובה - הכרה ברגעים טובים תהפוך אותם להרגל.

11. אל תשתמשו בענישה גופנית - אם אתם מנסים לחנך את הילד לא להכות ילד אחר גם לכם אסור להכות אותו. הילד אינו הרכוש שלנו וזה קצת בריונות להכות מישהו שלא יכול להגן על עצמו. אם אתם מכים ילד או מפגינים אלימות בכל צורה שהיא, יכול להיות שאיבדתם שליטה. ענישה גופנית היא פתרון קצר טווח שאינו מעביר שום מסר חיובי, אלא מלמד את הילדים שאנחנו מכים כשאנחנו מתוסכלים או כשאנחנו לא יודעים מה לעשות או כשמאבדים שליטה.

12. זכרו שוויתור אינו שווה ערך לאהבה - לעתים הורים מתקשים לחנך את הילד מכיוון שרגשות האשם על שעות העבודה הרבות שלהם גורמים להם לוותר, הם לא רוצים להיות "האיש הרע" בשעות שלהם עם הילד. אבל חינוך פירושו לימוד ולא ענישה, אלא אתם עוזרים לילד לראות ששיתוף פעולה יכול להיות מהנה והתנהגות טובה מובילה לתחושה טובה. אינכם עושים לילד טובה בכך שאתם לא עוזרים לו ללמוד מהם הגבולות וכיצד לשלוט בעצמו.
עם כל זאת, הרשו לעצמכם לטעות. חינוך להתנהגות טובה דורש תרגול רב. כמה התפרצויות, כמה טעויות וכמה מעשים לא עקביים אינם מקלקלים את כל הילדות. מה שבהחלט ניתן לומר הוא שכשאתם עקביים וברורים בחוקים שאתם מציבים, תוכלו להרגיש יותר טוב עם עצמכם כבנאדם וכהורה, וגם ילדכם ירגיש בטוח ומוגן. הילד שלכם ידע מהם הגבולות שלכם וילמד לכבד את המילה שלכם, בידיעה שכשאתם אומרים משהו אתם מתכוונים לכך.

* מתוך הספר הצהוב של הלוחשת (לפעוטות)