חיבה - ארגון גני הילדים הפרטיים

הענן של ערן / סיפרה: יעל בן שלום, צירה: מיכל גולן

לערן יש ענן שהוא כולו שלו,
ועושה רק מה שערן מבקש ממנו.
לפעמים הוא מתבדח
ועושה צורה כאלו הוא מישהו אחר.
אבל ערן יודע שזה רק בצחוק
ועוד מעט הוא יהיה שוב מישהו מוכר.
בבקר אין לערן כל כך הרבה זמן
לשוחח עם הענן שלו.
הוא ממהר לבית הספר.
אבל אחרי הצהרים,
לאחר שהוא גומר להכין את כל השעורים
אוהב ערן לשבת תחת עץ בחצר
ולהסתכל על הענן שלו.
"שלום ענן," אומר ערן,
"כבר באתי !"
והענן, כמו איש זקן ומכובד,
מסיר את כובעו וקד קידה.
(כאילו רציני).
"ענן,תעשה כאילו אתה איש," מבקש ערן.
והענן עושה כאילו הוא איש.
כזה מן הצד.
ואחר-כך, פתאום, הוא כאילו כועס
ועושה מין פרצוף מלפנים, עם גבות זועפות
ולחיים תפוחות.
אבל הוא תכף מחייך
וכדי להצחיק הוא הופך לחיה
עם כנפיים וידיים.
ושט בשמים. כזה מצחיק.
(דומה קצת לגמל).
ואחר-כך
הוא פתאום כזה אחר
(מכל הכיוונים).
וערן יושב ומסתכל.
ומסתכל...
ומסתכל...והשמש כבר שוקעת בין כל העננים.
זה של ערן
וגם האחרים.
והירח כבר עולה אל העץ של ערן
והוא אומר "שלום" בשקט, לענן.
והענן לאט לאט ניגש אל הירח
ומכסה אותו.
(כדי שלא יהיה לו קר).
וגם אמא של ערן כבר קוראת לו הביתה,
לישון.
(כי מאוחר).
וכשאמא מסדרת לו בלילה את הכר,
חולם ערן שזה הענן שלו
אשר ירד אליו
ומרשה לו לישון בתוכו
ועליו.

סוף!